שיטת אלכסנדר בעלת היסטוריה ארוכה של סיוע לנגנים ולזמרים להופיע עם פחות מתח וסיכון לפציעות. מוזיקאים מבצעים את אחת התנועות הפיזיות המורכבות והדורשות ביותר מכל מקצוע. בשנים האחרונות, המונח "פציעות מאמץ חוזרני" (RSI) הפך לפופולרי, אך מוזיקאים תמיד נאלצו להתמודד עם האתגר של ביצוע אותן פעולות שריר מורכבות שוב ושוב.

על ידי סיוע לנגנים לשפר את איכות התנועות הפיזיות הכרוכות בנגינה על כלי או בשירה, שיטת אלכסנדר גם מסייעת בשיפור איכות המוזיקה עצמה. כתפיים וזרועות נוקשות של כנר יפריעו להפקת צליל נעים; צוואר או לסת מתוחים של זמר יגרמו לקול להיות פחות מהדהד. על ידי סיוע למוזיקאים לשחרר מתח מיותר בגופם, שיטת אלכסנדר מאפשרת ביצועים זורמים וחיים יותר, פחות מתוחים ונוקשים.

במשך השנים, מספר מוזיקאים בולטים תמכו בשיטת אלכסנדר באופן פומבי, ביניהם יהודי מנוחין, פול מקרטני, סטינג, ג'וליאן ברים, ג'יימס גלוויי והמנצח סר אדריאן בולט.

השיטה נלמדת בבית הספר ג'וליארד לאמנויות הבמה בניו יורק, הקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון, הקונסרבטוריון למוזיקה בבוסטון, הקונסרבטוריון המלכותי למוזיקה בטורונטו ובמוסדות רבים נוספים של מוזיקה, אוניברסיטאות ומכללות בעולם.